יום השואה 2015- לכבוד אבא שלי דושק צ’צ’קס אקסלברד 1923-2002

היום, יום השואה, משפחת צ’צ’קס נפגשת בגן הזיכרון בכרכור , גן שנבנה לזכר אהרון צ’צ’קס שנספה בשואה כשברח מהנאצים, בגיל 13 בלבד. אבא שלי כשהגיע לארץ אחרי שבעה מדורי גיהנום בנה גן לזכרו והקפיד לערוך כל שנה את טקס הזכרון ליד המצבה של אהרון.

אנחנו,אמא- 7 ילדים, 6 חתנים וכלות, 22 נכדים ונכדות, ממשיכים במסורת זו לאחר מותו

הנה תמונה של כולנו בלי אבא (ניצחנו את היטלר..)

ניפגשתי לראשונה עם אבא שלי כשהוא היה בן 36 ויום, שכן אבי נולד ב 13.6.1923 ואני נולדתי ב 14.6.1959, אבא שלי נוכח פיזית עד גיל 79.

החיים של אבא שלי היו כל כך מרתקים, כל כך אכזריים, כל כך אחרים..

חילקתי את חייו בלי לבקש את רשותו לשבעה גלגולים: (המספר שבע יחזור על עצמו בסוף…)

גלגול ראשון: לידה

נולד לאנה פלורה מרר ולצבי הרמן צ’צ’קס בשנת 1923.

אחיו אהרון נולד ב 1929 ונרצח על ידי הנאצים בגיל 13 בדיוק ..1942.

גלגול שני: אבא שלי בן 11 , מות האם

אמו אנה פלורה מתה ב 1934 ממחלת הסרטן-כן כבר אז המחלה הארורה הזאת המיתה, אני נקראת על שמה, כבר היום אני שורדת יותר ממנה, כי עד גיל 35 בערך הייתי בטוחה שגורלי כגורלה.

בשנת 1934 לאחר מות אימו, אימצו אותו ואת אחיו ,דודיו, ברטה אחות אביו, והרמן בעלה, הזוג אקסלברד, זוג עשיר מאוד ללא ילדים. אבי הוסיף את שם משפחתם לשם משפחתו לאחר שהושמדו.

גלגול שלישי: אבא שלי בן 16 , הנאצים הרוסים הפולנים, הרוצחים והשונאים.השמדה.

1939 הסובייטים כבשו את לבוב תחילת הסוף.

1941 , אבא שלי בן 18, נער, ילד, תחילת החיים,

הנאצים כבשו את לבוב: טלאי צהוב, אימה, רציחות ברחוב, עבודות זגגות,סבלות, זהויות בדויות, אנשים נעלמים מהיום למחר, האח אהרון כנראה נורה למוות כשברח, הדודים בוודאות נרצחו.

כאוס אחד ענק, היום קוראים לזה שואה.

להלן ציטוט מדבריו של אבי: “כל חיי המשכתי להיות מוטרד מגורלו של אחי, האם ירו ופגעו בו? האם הצליח לברוח? האם הצטרף לקבוצת פרטיזנים? האם נספה במחנות? עד היום אינני יודע את התשובה.” ברור שאבי חי עם האפילה הזאת עד סוף חייו.

בסוף הגלגול הזה, אבי נותר לבד בעולם .

גלגול רביעי: אבא שלי בן 18 , ירידה למחתרת

הזהות: גרמני עם תעודת זהות “טהורה” ,התפקיד: ארגון ניירות מזוייפים. ההתמחות האמיתית הייתה זיהוי פולנים שיעזרו להוצאת הניירות האלו. בזכות תעודות זהות מזוייפות ניצלו עשרות יהודים ובהם חברו הטוב של אבי, איגנש קריגל (ז”ל).במסגרת פעילותו במחתרת, פוצץ אבי שלוש רכבות שהובילו ציוד ונשק לגרמנים בחזית הרוסית, השיג ויטמינים ותרופות לילדים יהודים שהתחבאו ביערות בפולין, ועוד.

גלגול חמישי: אבא שלי בן 21 , האימה הקומוניסטית-מחנות כפייה בסיביר

הרוסים כבשו את פולין והיגלו לסיביר את כל חברי המחתרת הפולנית בטוענה שהיו סוכנים של הבולשת האמריקאית וגם מרגלים למען תנועת הציונות הלאומית,יחד עם עוד כמה עשרות חברי מחתרת שימש אבי ככלי פוליטי של הרוסים. (נראה שכלום לא השתנה..).

“פשיסטים שכמותכם נהוג לדון למוות, אך מאחר שלא הואשמתם בביצוע פעולות טרור אסתפק במאסר שבין עשר לעשרים שנה” את אבא שלי דנו לעשר שנות מאסר ולשלילת זכויות.

אבא שלי שרד את מחנות הכפייה והשתחרר לאחר כ10 שנים , בגיל 33 ובמשקל של 30 ק”ג וכסות בד לגופו. הוא שרד בזכות זכרונותיו, אמונותיו והאופטימיות שליוותה אותו ברוב הימים.

גלגול שישי: אבא שלי בן 33 , החיים, האישה הנבחרת, הילדים, הבית

לאחר מסע במחנות ההשמדה במטרה לאתר זכרון מבני משפחתו, בעיר הולדתו לבוב, מצא אבא שלי את אבא שלו בישראל, ולאחר מסע ביורוקרטי בן כמה חדשים עלה סוף סוף לישראל.

בישראל חיכו לו כמה חברים שכבר ביססו את חייהם בארץ. הם הכירו לו את אמא שלי, אף היא ניצולת שואה. הם התאהבו מיד, התחתנו וילדו ביחד שבעה ילדים. גדלנו בכרכור בבית מאוד מיוחד, מצד אחד הכי ישראלי שיש, שמח עליז, פראי, ומצד שני עם שואה נוכחת.

גלגול שביעי: אבא שלי בשמים, שומר עלינו

בחיאת אבא, תשמור על כולנו, אנחנו צריכים את זה.

אפילוג:

אני קוראת לעצמי “ניצולת שואה” נראה לי יותר מדוייק מדור שני לשואה. שנים רבות לא היו לי סיפורים משלי אלא רק סיפורי שואה של אבא. החוויות שאני עברתי החווירו לעומת אלו של אבי. כאב וסבל לא היו חוקיים, כי איך אפשר להשוות? אוכל? אוכלים הכל וכמובן לא משאירים כלום בצלחת. למדתי כ 4 מקצועות מה שבטוח כדי שאוכל להתאים את המקצוע לסיטואציה וכך לשרוד. כשהצטיינתי בצבא “ניצחנו את היטלר” , כשילדתי את שירה “ניצחנו את היטלר” ובכל יום שואה הידלקנו 6 נרות והיצבנו את התמונות ששרדו מסביב ו”ניצחנו את היטלר”.

לפני כ 20 שנה כתבתי יחד עם אבא שלי במשך מאות שעות ,ספר בן 190 עמודים עם קורות חייו עד שהגיע לארץ, בעצם עד שנולדתי. העמוד ה 191 מספר על 45 השנים ה “נורמליות” למרות שלא הייתה ולו אחת כזאת.

בהקדמה לספר בין היתר כתב אבי

“ילדי אהובי, עד עתה לא עלה בידי לספר בפירוט את שעבר עלי במשך התקופה הנוראה, שרק מעטים שרדו אותה. תמיד היה מחסור בזמן וגם קיוויתי לבנות עבורכם עולם אחר, בלי הרוע והאימה שהשארתי מאחורי. אבל אני חייב לכם זאת. אני חייב לנספים, אני חייב זאת לעם שלי ואני חייב זאת להיסטוריה. אני שייך לדור המלחמות. כל שנותר לי לקוות הוא, שהדור הבא לא יידע עוד מלחמה ותשרור בביתכם שמחה ואושר…”

לזכור ולא לשכוח