מחול אחרון ופרידה

ההחלטה הכי חשובה שקיבלנו היא: לצאת למסע בפיליפינים. ההחלטה החשובה הבאה בתור היא לצאת לשבועיים של טיול. כי רק אחרי שבוע הצלחנו להתנתק, באופן חלקי, ורק אחרי שבוע הבנו חלק מחוקי המשחק ובעיקר למדנו להיות חלק ממשהו גדול ולא שלנו.

אתם יודעים שאני ממש אוהבת מספרים, הם בדרך כלל מספרים את הסיפור באופן אובייקטיבי. אנחנו ממירים כך: 10 פסו שווה 1 ש״ח. שכר מינימום של אדם לא משכיל הוא 60 פסו ליום. 180 ש״ח לחודש. מרוויחים כך העוזרים לספנים, קולעות הנצרים לגגות ועוד כ 50% מהעם.

בוגרי תיכון מרוויחים כ 300 פסו ליום, רצוי שידעו אנגלית ברמה טובה, זה אומר כ 1000 ש״ח לחודש. שכרו של מורה כ 20,000 פסו לחודש, ושכר לימוד אוניברסיטאי במוסדות הממשלתיים הוא כ 10,000 פסו לסימסטר ולתואר צריך 8 סימסטרים. הנתונים האלו מסבירים למה הפיליפינים כמהים לעבוד במדינות מערביות וזו נחשבת לעבודה מועדפת בעידוד הממשלה.

בית פשוט באי בוהול במקום ״שווה״, עולה 200,000 פסו ומ״ר אדמה 500 פסו. בעלי הבתים הם העשירים ובדרך כלל זה אומר שאחד מבני המשפחה שולח כסף מחו״ל. Uber and Crowd sourcing נכון להיום אובר היא חברה ששווה עשרות מיליארדי דולרים. בפיליפינים הם חיים בשיתוף משאבים כחלק מהחיים. כל בעל רכב, אופנוע, ווספת סירה, ואופניים הוא גם נהג לעת מצוא.כלי התחבורה הציבורית הוא הג׳יפני , אוטובוס פח, שיכול להכיל 16 נוסעים אבל מכיל הרבה פעמים קרוב ל 30 כולל אנשים על הגג ובצדדים. ג׳יפני כאלו יש אלפים,היתרונות לעומת התחבורה הציבורית התאגידית, הזמינות מאוד גבוהה, מספר הנהגים המתפרנסים גדול בסדרי גודל, מחיר נסיעה 8 פסו, שווה ל 80 אגורות.